פסק-דין בתיק ס"ע 1412-10

1.         לפנינו תביעה להחזיר את התובעת לעבודתה אצל הנתבעת גם בשים לב להוראת סעיף 10(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) ולשלם לתובעת הפרשי שכר בגין פיטוריה. אם לא יינתן לתובעת הסעד של השבה לעבודה, נתבעים סעדים כספיים שונים ובהם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי מכוח הסכם 2004 בסך של כ-800,000 ש"ח. להליך הצטרפה גם נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן - הנציבות).

2.         ההתדיינות בין התובעת לנתבעת החלה בבקשה למתן בקשה לצו מניעה זמני האוסר על פיטורי התובעת (בש"א 1080/10). הבקשה נדחתה ביום 18/4/10 (השופט דניאל גולדברג, ונציגי ציבור מר מחלב ומר ענר). בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטה זו נדחתה (בר"ע 36496-04-10). בהחלטתו הוסיף הנשיא (כתוארו אז) סטפן אדלר כי:

"יצוין, כי במסגרת ההליך העיקרי, בנוסף לשאלה האם נשקלו שיקולים הנגועים באפליה מטעמי גיל, יהיה על בית הדין האזורי להידרש גם לשאלה האם פיטורים עקב סירוב להפחתת שכר זמנית הינם פיטורים כדין, וכן לשאלת משמעות הנספח בו הוכלל שמה של העובדת, והאמור בהסכם הקיבוצי כי " נציגות העובדים רושמת לפניה את הודעת ההנהלה בדבר פיטורי שני עובדים נוספים בהסכם אישי כמפורט בנספח ב' בכפוף לשימוע כדין [ההדגשה במקור, ס.א.]".

3.         אלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שפורטו בהרחבה בהחלטת המותב בראשות השופט דניאל גולדברג מיום 18/4/10, ובשינויים הנדרשים לאחר שמיעת הראיות בתיק העיקרי:

א.         הנתבעת - קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל (להלן - הנתבעת או קרן היסוד) -הינה חברה מוגבלת בערבות הפועלת לפי חוק קרן היסוד, תשט"ז-1956, ומטרתה גיוס תרומות בחו"ל לפרויקטים לאומיים בתחום החינוך והרווחה. תרומות התורמים מהווים מקור הכנסה יחיד לפעילות המשיבה (סעיף 7 לתצהירו של מר יואב שרון, סמנכ"ל הכספים בנתבעת (להלן- מר שרון) בהליך הזמני).

ב.         התובעת, בת 57, עבדה באגף הכספים בקרן היסוד משנת 1984. אגף הכספים אחראי על הנהלת החשבונות, עיבוד נתוני ההכנסות מהמגבית, הכנת תקציבים, ביצוע תשלומים לעובדים ולנותני שירותים. משנת 1999 כיהנה התובעת כסגנית מנהל אגף הכספים. מתוקף תפקידה היתה אחת ממורשי החתימה של הנתבעת.

ג.          עם קבלתה לעבודה צברה התובעת ותק לפנסיה של חמש שנים בעבודה קודמת, אשר הוכרו על ידי הנתבעת.

ד.         בשנת 2001 קודמה התובעת לדרגה 46+ שהיתה הדרגה הגבוהה בסולם הדרגות של העובדים המועסקים לפי ההסכמים הקיבוציים.

ה.         ביום 6.9.00 נחתם הסכם קיבוצי פלורלי בין הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית והנתבעת מצד אחד, לבין הסתדרות העובדים הכללית, ובו הוסדרה העסקת עובדים בכירים בהסכמים אישיים.

ו.          ביום 3.9.07 נחתם בין התובעת לקרן יסוד הסכם אישי, שתוקפו מחודש ינואר 2007 (להלן - ההסכם האישי). להלן הוראות ההסכם האישי הרלבנטיות לענייננו:

"והואיל והעובד הודיע כי הוא מעוניין בתנאי ההעסקה של העובדים הבכירים וכי אין לו כל טענות ו/או תביעות כלפי קרן היסוד בכל הקשור לעבודתו בקרן היסוד עד מועד חתימת הסכם זה, לרבות לגבי המפורט בהסכם זה.

משכורתו החודשית הכוללת של העובד, נכון לחודש  ינואר 2007 ובתקופת עבודתו בתפקידו כמוגדר לעיל, תהייה סך של 29,000 ש"ח ברוטו (להלן: המשכורת). למען הסר ספק ולמרות האמור לעיל, מוסכם בין הצדדים כי המשכורת הנ"ל היא סופית וכוללת את כל החזרי ההוצאות, שעות נוספות והטבות השכר וכל תשלום אחר להם זכאי העובד, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה.

16. כל צד יוכל לשים קץ להסכם עבודה אישי זה וליחסי העבודה בין הצדדים בכל עת ומסיבה כלשהי, ובלבד שהצד השם קץ להסכם העבודה ייתן על כך הודעה כתובה מוקדמת בת שלושה חודשים מראש לפחות". 

ז.          שכרה של התובעת היה כ-32,000 ש"ח (ע' 11 ש' 10-11). זהו השכר החמישי בגובהו בקרן היסוד לאחר המנכ"ל, היו"ר, סמנכ"ל הכספים (מר שרון) וסמנכ"ל נוסף, והוא עולה על שכרם של עובדים אחרים הכפופים, שלא כמו התובעת, ישירות למנכ"ל, ובהם מנהלי מרחבים הנמצאים ב"צוות הניהול" של המשיבה.

ח.         בשנת 2004 נחתם בקרן היסוד הסכם עם נציגות העובדים בדבר תכנית פרישת עובדים מרצון. בשנים 2007, 2008 ו-2009 התקיימו בקרן היסוד מבצעים לעידוד סיום עבודתם או פרישתם לגמלאות של עובדים. כך, ביום 23.2.07, ביום 7.7.08 וביום 8.5.09, פרסמה קרן היסוד הודעה לכלל עובדיה בדבר מבצעי עידוד סיום עבודה ופרישה (נספח ח' לבקשה). מבצע עידוד הפרישה שפורסם ביום 8.5.09 היה בהמשך להסכם קיבוצי שנחתם בחודש 5/09 בין הנתבעת להסתדרות, כפי שיפורט להלן.

ט.         בין השנים 2004 ל-2009 פרשו 50 עובדים מעבודתם בקרן היסוד. 49 מהפורשים פרשו מרצון בהסכמה, במסגרת מבצעי עידוד הפרישה. רק עובד אחד מתוך 50 הפורשים הנ"ל פרש שלא בהסכמה (עדות התובעת בבקשה לסעד זמני, ע' 13 ש' 5, נספחים ג' ו-ט' לבקשה). מתוך 50 הפורשים רק ארבעה פרשו עם זכאות לפנסיה מלאה. רוב הפורשים לא הגיעו לגיל הפרישה בעת פרישתם. כ-30 מתוך 50 העובדים שפרשו היו מעל גיל 50 (כ- 60%).

י.          מצבת כוח האדם בקרן היסוד ירדה מסוף שנת 2005 עד סוף שנת 2009 מ-87.6 עובדים ל-77.6 עובדים. בתקופה זו פרשו 36 עובדים. בשנת 2009, בה פרשו שישה עובדים, ירדה מצבת כוח האדם בקרן היסוד מ-78.6 עובדים ל-77.6 עובדים. הנתבעת גייסה עובדים במקום חלק מן העובדים שפרשו, אולם מן העדויות שהובאו לפנינו עולה כי אין מדובר בעובדים "צעירים" בלבד. כך, מתצהירו של מר שרון בהליך הזמני (סעיף 52). מדברי המבקשת הן בהליך הזמני והן בהליך זה עולה כי גוייסו בשנים האחרונות למשיבה עובדים בני 40 ומעלה ו-50 ומעלה (חלקם גיוס מקורי וחלקם בהעסקה חוזרת לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בעקבות שליחות). לעניין זה אישרה התובעת כי קליטה חוזרת כאמור אינה בגדר זכות של העובד היוצא לשליחות (עדותה בהליך הזמני בע' 7 ש' 17-18, ובהליך זה ע' 18 ש' 4-17). התובעת אינה חולקת על כך שבין השנים 2004-2009 גוייסו שמונה עובדים שבעת קליטתם היו בני 41-51.

יא.        עוד עולה מן העדויות בהליך הזמני כי (סעיף 53 לתצהיר מר שרון וחקירתה הנגדית של התובעת בע' 14, שורות 15-16) כי לא ניתן לקבוע כי עובדים שגוייסו בשנה פלונית, על פי הנתונים שבנספח ג' לתגובת המשיבה, גוייסו בהכרח כמחליפיהם של עובדים מבוגרים מהם שפרשו במועד סמוך קודם לכן.

יב.        הכנת תקציבה של קרן היסוד לשנת 2009 נעשתה על רקע המשבר הכלכלי הגלובלי וצניחת שוקי ההון בעולם. על רקע המשבר, אשר כתוצאה ממנו היה צפי לירידה משמעותית בתרומות לנתבעת, נוצר צורך לבצע קיצוץ משמעותי בתקציבה של קרן היסוד לשנת 2009. בישיבות ועדות הכספים מנובמבר 2008 וינואר 2009 נדרשה הנהלת קרן היסוד, על ידי דירקטורים ונציגי התורמים, לנקוט צעדי התייעלות וקיצוץ בכוח אדם באדמינסטרציה, בשיעור של כ -10%. התובעת נכחה באותן ישיבות (סעיפים 23-24 לתצהיר מר יואב שרון בהליך הזמני).